הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' דודאי ואח'

פסק דין

לפני תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש שנגרמו באירוע תאונת דרכים.

התובעת טענה כי בעת שדלת רכבה הייתה פתוחה, הגיחה נתבעת 1 עם רכבה, ותוך ניסיון לעקוף את הדלת הפתוחה, היא פגעה ברכב התובעת. לדבריה מבוטחתה פתחה את הדלת על מנת להכניס את ילדיה הקטנים. התאונה אירעה לאחר שילד אחד הוכנס כבר לרכב ובעת שהמבוטחת ניגשה לקחת את הילד השני.

הנתבעות טענו, כי בעת שרכב הנתבעות נהוג על ידי נתבעת 1, הגיע בסמוך למכונית התובעת, נפתחה דלת מכונית התובעת לעבר נתיב נסיעת הנתבעת 1. או אז אירעה התאונה.

בדיון שהתקיים לפני שמעתי את עדותה של מבוטחת התובעת ושל הנתבעת 1. בדיון הפנו הצדדים אל טופסי ההודעה שמסר כל צד לחברת הביטוח. הצדדים סכמו את טענותיהם בעל פה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה.

אני מעדיף את גרסת העדה מטעם התובעת. זו העידה באופן ברור וסדור לגבי אופן התרחשות התאונה. מעדותה עולה בבירור, כי דלת רכבה הייתה פתוחה זמן רב לפני אירוע התאונה. לדבריה בעת שהנתבעת 1 ניסתה לחלוף על פניה, היא לא אמדה נכון את המרחק בין רכבה לרכב התובעת.

לעומת זאת עדותה של הנתבעת 1 הייתה בלתי עקבית. בתחילת עדותה אמרה הנתבעת 1 שהיא פנתה ימינה לרחוב בו אירעה התאונה. תוך כדי פנייה ימינה, היא ראתה את דלת רכב הנתבעת נפתחת. הנתבעת 1 ניסתה לבצע עקיפה במהלכה היא פגעה בדלת של רכב התובעת. בהמשך עדותה היא הציגה גרסה אחרת לפיה, היא ביקשה לעקוף את רכב התובעת, אשר חסם את נתיב נסיעתה. זאת ללא קשר לדלת הפתוחה. על פי גרסה שנייה זו תוך כדי ביצוע העקיפה נפתחה דלת רכב התובעת. מדובר בשתי גרסאות שונות, אשר אינן מתיישבות זו עם זו. יש לציין כי במהלך עדותה הודתה הנתבעת 1, כי היא לא אמדה נכון את המרחק של רכבה מהדלת שנפתחה, בדיוק כפי שטענה הנהגת ברכב התובעת.

זאת ועוד, גם מהגרסה אותה מסרה הנתבעת 1 בהודעה לנתבעת 2 (נ/1) עולה, כי דלת התובעת הייתה פתוחה קודם לתאונה. ציטוט: " בשני צידי הכביש עמדו מכוניות חונות לפתע נפתחה דלת צד ג' מצד שמאל אני נסעתי באיטיות אך כיון שהדלת הייתה פתוחה נכנסתי בדלת". הדברים ברורים.

עם זאת מצאתי לנכון לייחס רשלנות תורמת למבוטחת מטעם התובעת. לא הייתה כל סיבה להשארת דלת רכב התובעת פתוחה משך זמן כה רב. מהעדויות עולה, כי משני צדי הרחוב חנו רכבים. רכב התובעת עמד בסמוך לעץ, כך שלא ניתן היה לצאת להיכנס ולצאת מהרכב אלא מהדלת הפונה אל הכביש. לאור זאת, על מבוטחת התובעת היה להקפיד ולסגור את הדלת מיד לאחר שהכניסה ילד אחד לרכב על מנת שלא להפריע לתנועת כלי רכב אחרים בכביש. בנסיבות העניין אני סבור כי ייחוס רשלנות תורמת בשיעור של 15% הנו סביר וכך אני קובע.

אציין כי מצאתי לקבוע שיעור נמוך של רשלנות תורמת לאור העובדה שאירוע התאונה התרחש בשעות היום וכן לאחר ששוכנעתי כי הנתבעת 1 ראתה את הדלת פתוחה עובר לתאונה. אם היה לנתבעת 1 ספק כלשהו בדבר יכולתה לנסוע בבטחה במרווח שנוצר, היה עליה לעצור.

לאור התוצאה שאלה הגעתי ישלמו הנתבעות באמצעות הנתבעת 2 לתובעת סך של 8,937 ₪ (85% מסך של 10,514 ₪) צמוד מיום 30.4.07.

בנוסף ישלמו הנתבעות באמצעות הנתבעות 2 לתובעת הוצאות משפט - אגרת בית משפט, שכ"ט עו"ד בשיעור 11.6% ושכר העדה בסך של 300 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' ניסן תשע"א, 14 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: